סרט תיעודי מרתק, מרגש, מכעיס ומטלטל.
הרגשות סועריםבמהלך הצפייה בסרט. ללא הבדל דת, גזע ומין ישנה כמיהה לצאת ולחבק את כל אחת מהדמויות המופיע בסרט וחושפת את נימי נשמתה מול הצופים באנושיות שאין כמותה.
הצילומים חדים וברורים, תווי הפנים מספרים כ"כ הרבה ולצידם הסיפורים והחוויות של מאות אנשים מרחבי העולם.
לצד הסיפורים המטלטלים- נופים מדהימים הנראים כאילו יד מלאכים ציירה אותם.
כשצופים בסרט מבחינים כמה כיעור יש בעולם היפה שלנו, וכמה היופי זמין ואפשרי אם רק נבחר בו.
הרגשות סועריםבמהלך הצפייה בסרט. ללא הבדל דת, גזע ומין ישנה כמיהה לצאת ולחבק את כל אחת מהדמויות המופיע בסרט וחושפת את נימי נשמתה מול הצופים באנושיות שאין כמותה.
הצילומים חדים וברורים, תווי הפנים מספרים כ"כ הרבה ולצידם הסיפורים והחוויות של מאות אנשים מרחבי העולם.
לצד הסיפורים המטלטלים- נופים מדהימים הנראים כאילו יד מלאכים ציירה אותם.
כשצופים בסרט מבחינים כמה כיעור יש בעולם היפה שלנו, וכמה היופי זמין ואפשרי אם רק נבחר בו.
אין בסרט איפור, סידורי שיער או מחלקת הלבשה. הדמויות מפיעות כפי שהן בחיים האמיתיים. בחלקים גדולים מן הסרט תראו זבובים עפים ומתיישבים על פני האנשים, שאפילו לא שולחים יד להעיף אותם, כי זה טבעי עבורם.
ילד אפריקאי מדבר למצלמה כשעל גופו חולצה מבד קורדרוי נטולת שרוולים. ההדפס על החולצה הינו של פרחים וסביב לקפוצ'ון ישנו פס פרווה מלכותית.
אם הילד הזה היה מגיע בישראל לבית הספר עם החולצה הזו הוא היה מקור ללעג מחלק מן הילדים- "לובש חולצה של בת", אבל עבור הילד האפריקאי מדובר בבגד ותו לא. פשוט בגד. ההבדל בין תרבות השפע לבין מי שאין לו ומקבל שאריות מן העולם.
הכינו טישו מראש. הדמעות ירדו והאף ידלוף.
בצפייה בסרט מתגמדות כל ה-"צרות" שלנו.
פתאום נופלת ההבנה כי הרדיפה שלנו אחרי כסף, חפצים ומעמדות חברתיות הינם מגוחכים מול המאבק היומיומי לקיום איתו מתמודדת אוכלוסייה מאוד נרחבת בעולם.
המזון המוגש אצלנו בשפע וכמויות הענק הנזרקות לפח אל מול ילדים הולכים לישון רעבים יום אחר יום.
הסרט ארוך. לדעתי- ארוך מדי. אבל אני יכולה להבין למה.
אני מבינה שבעריכה נפלו עוד שעות רבות ומשמעותיות ושקשה לקצץ במונולוגים החשובים.
להוריד חלקים מן הסרט- משמעותו לבטל מילים ועדויות חשובות. וזה כואב.
אני ממליצה למשרד החינוך לרכוש את האפשרות להציג את הסרט מול התלמידים, אבל- כסדרה של כמה פרקים.
אני מוצאת שהצפייה בעדויות, לצד הנחייה נכונה של התלמידים ודיונים בנושא (ולא על ידי מחנכי כיתה אלא על ידי אנשי מקצוע מתאימים)- ילמדו את הדור הצעיר היכן טעינו עד היום ויעזרו לשנות את פני האנושות כפי שאנחנו מכירים אותה.
מבחינתי- זהו סרט חובה לכל אחד מאזרחי העולם.
לכו לראות.
ילד אפריקאי מדבר למצלמה כשעל גופו חולצה מבד קורדרוי נטולת שרוולים. ההדפס על החולצה הינו של פרחים וסביב לקפוצ'ון ישנו פס פרווה מלכותית.
אם הילד הזה היה מגיע בישראל לבית הספר עם החולצה הזו הוא היה מקור ללעג מחלק מן הילדים- "לובש חולצה של בת", אבל עבור הילד האפריקאי מדובר בבגד ותו לא. פשוט בגד. ההבדל בין תרבות השפע לבין מי שאין לו ומקבל שאריות מן העולם.
הכינו טישו מראש. הדמעות ירדו והאף ידלוף.
בצפייה בסרט מתגמדות כל ה-"צרות" שלנו.
פתאום נופלת ההבנה כי הרדיפה שלנו אחרי כסף, חפצים ומעמדות חברתיות הינם מגוחכים מול המאבק היומיומי לקיום איתו מתמודדת אוכלוסייה מאוד נרחבת בעולם.
המזון המוגש אצלנו בשפע וכמויות הענק הנזרקות לפח אל מול ילדים הולכים לישון רעבים יום אחר יום.
הסרט ארוך. לדעתי- ארוך מדי. אבל אני יכולה להבין למה.
אני מבינה שבעריכה נפלו עוד שעות רבות ומשמעותיות ושקשה לקצץ במונולוגים החשובים.
להוריד חלקים מן הסרט- משמעותו לבטל מילים ועדויות חשובות. וזה כואב.
אני ממליצה למשרד החינוך לרכוש את האפשרות להציג את הסרט מול התלמידים, אבל- כסדרה של כמה פרקים.
אני מוצאת שהצפייה בעדויות, לצד הנחייה נכונה של התלמידים ודיונים בנושא (ולא על ידי מחנכי כיתה אלא על ידי אנשי מקצוע מתאימים)- ילמדו את הדור הצעיר היכן טעינו עד היום ויעזרו לשנות את פני האנושות כפי שאנחנו מכירים אותה.
מבחינתי- זהו סרט חובה לכל אחד מאזרחי העולם.
לכו לראות.
141 דקות
אנגלית, צרפתית, ערבית, עברית, ספרדית, פורטוגזית, איטלקית וסינית
תרגום לעברית
אנגלית, צרפתית, ערבית, עברית, ספרדית, פורטוגזית, איטלקית וסינית
תרגום לעברית
צרפת, 2015
בימוי: יאן ארטוס-ברטראן